כוחה של מילה

עבודת גמר - אייפק

ליאת בן-יעקב (שפר)

אפריל 2009

מקומן של המלים במציאות חיינו

תוכן

הקדמה 

מבוא 

התפתחות השפה 

מיתוסים ורעיונות לגבי מוצא השפה 

המבנה הביולוגי של דיבור 

כוחן של המילים 

תפילה 

לחשים וכשפים 

קללה 

פולסא דנורא 

לשון הרע 

חשיבה חיובית ומילים חיוביות 

מסר המים 

בראשית ברא אלוהים את.... המילה 

הקבלה מתגייסת להסביר את כוחה של המילה – כוחן של האותיות 

העברית מקור השפות?!

תורת הקוונטים 

טיפול IPEC – השלכות אפשריות 

סיכום 

ביבליוגרפיה 

 הקדמה

מדוע בחרתי דווקא בנושא זה?

מילים, אותיות תמיד ריתקו אותי. עוצמת הפתקים הטיפוליים מפתיעה אותי כל פעם מחדש. פעמים רבות במהלך עבודתי, גיליתי, כי כאשר כתבתי למטופל פתק טיפולי, אפילו אם לא ידע מה כתוב בו, או הכנתי עבורו פתק טיפולי, והוא אפילו לא ידע, שהפתק יושב על שולחני וממתין לשיחה בינינו – הבעיה נפתרה.

למדתי להבין, שמשהו בחיבור האותיות והמילים המצויים על הפתק, אחראי במידה רבה לריפוי ולניסים המתרחשים בקליניקות שלנו מידי יום.

אנשים שסבלו ממחלות כרוניות, אחרי שנים של טיפול שלא סייע, אנשים שהגיעו מיואשים, בודדים, חסרי תקווה ותוך כמה שבועות או חודשים יצאו לעולם עם כוחות מחודשים, בריאים יותר ומאוזנים יותר; כאשר חלק גדול מהטיפול (ואולי החלק ההזוי ביותר מבחינת המטופלים שלנו, והאמת שגם מבחינת חלק מהמטפלים) הוא הפתק הטיפולי.

 עם הזמן התעניינתי וחקרתי לעומק את נושא המילים והאותיות. הזדמנו אלי ספרים ומאמרים, אנשים ומידע שבכל פעם חשפו עוד טפח מהעולם הנפלא הקרוי אותיות ומילים. עולם הריפוי והאייפק בפרט, חשפו אותי לנפלאות ולניסים הקיימים בעולמנו. נפתחתי ליותר ויותר מידע וידע איזוטרי, והייתי מוכנה לקבל גם דברים שנראים אולי פחות לוגיים ויותר רוחניים.

עם זאת החשיבה הלוגית והאינטלקטואלית שלי לא הניחה לי, וחיפשתי את המקום שבו האיזוטרי מתחבר עם המדע, ומצאתי זאת בעולם הקוונטי, שעלי להודות, כי אינני מבינה אותו לגמרי, או אפילו נכון יותר לומר שאינני מבינה את רובו, אבל מתוך שכן הצלחתי להבין, גיליתי, שהוא חולייה מקשרת בין המדע והפיסיקה, לעולם הניסים, הריפוי והאיזוטרי. כנראה, שלא מקרה הוא, כי בעבר גדולי הפיסיקאים והמדענים היו גם אנשי רוח ורפואה. המדע היום עוד לא יודע די, כדי לחבר את שתי הנקודות הללו. אך לי ברור, כי חיבור שכזה קרוב משהיה אי פעם.

עבודה זו מנסה לעמוד על היבטים שונים בכוחן ובעוצמתן של המילים.

ניסיתי לשלב מחקרים, מדע ורוח, שיטות ריפוי שונות, מסורות ואמונות, בכדי לצייר תמונה שלמה ומלאה הכוללת תימוכין, ככל שביכולתי, ולהציג כי אכן קיימת עוצמה במילה.

בחנתי את הנושא מהיבטים שונים ומתקופות שונות, וכולי תקווה שעבודה זו תאפשר הצצה, גם אם קטנה, אל עולם מופלא של מילים ובעיקר של עוצמה אינסופית וכוח שיש לכל אחד ואחת מאיתנו.

מבוא
עוד בימי בראשית ידע האדם את כוחן של המילים. במסורות ובתרבויות השונות נוכל למצוא את עוצמתה של המילה בבריאת מציאות דרך ברכות, קללות, לחשים, כשפים ותפילות.

למילה היה כוח בונה וכוח הורס. כוח בורא וכוח מכלה. התורה שלנו מייחסת לאל הבורא את כוחות הבריאה באמצעות המילים. בכל התורה כולה ובבריאה בפרט, מתגלה כוחו של האל דרך המילים.

תורת הקבלה – תורת הסוד – גרסה, כי למי שיש אותו ידע איזוטרי שהיה בבריאה, יכול גם הוא באמצעות המילים לברוא מציאות, לברוא חומר, יש מאין. הגולם המפורסם, הוא תוצר של שימוש במילים ליצירת יצור חי, בדיוק כפי שיצר האל את האנושות, הטבע והבריאה כולה – "ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור".

בתרבות המודרנית אבדה למילים ההילה המיסטית שלהן, ואולי רבים יגחכו למשמע כוחן האיזוטרי של המילים בבריאת מציאות וחומר. אך למעשה, גם היום למילים יש כוח רב. מבחינה משפטית נוכל לתבוע אדם על הוצאת דיבה ולשון הרע. אנשים ומדינות קמו ונפלו בגלל מילים שנאמרו, וסיפורים שהופצו, מלחמות החלו והסתיימו בגלל מילים, נאומים והצהרות, אנשים שילמו בחייהם על מילה לא במקום שנאמרה על מנהיג עריץ.

עם זאת, רבים אולי יתקשו לייחס זאת לעוצמת המילה, כי אם לגאוות האדם. ובכל זאת, גם בימינו מילים בוראות מציאות ומזיזות הרים (גם אם לא באמצעות הרוח אלא באמצעות דחפורים).

עולם הפיסיקה, לוקח אותנו מעולם של חומר, אלקטרון ופרוטון אל עולם של אנרגיה, של תדרים, של קוורקים ואל-חומר. בעולם הקוואנטי, מתחילה המציאות לעלות על כל דימיון, ואנחנו מתחילים לדבר על יצירתו של חומר מאנרגיה באמצעות תודעה. ומה הן המילים, אם לא ביטויה של התודעה.

בעבודה זו אנסה לקשור את המיסטי, הרוח, העולם המודרני והמדע, להסביר את כוחה של המילה מהיבטים שונים, ולתקף, ככל שניתן, את כוחו של הריפוי באמצעות מילים.

התפתחות השפה

אין ספק, כי מה שמייחד את המין האנושי הוא יכולת הדיבור. האבולוציה של השפה היא נושא מחקר בין-תחומי, המניח כי השפה היא יכולת קוגניטיבית, שיש לה בסיס פיזיולוגי, אשר אמור להקנות יתרון הישרדותי. כיוון שכך ההנחה היא שהשפה התפתחה בהתאם לכללים שמתווה תיאוריית האבולוציה על הסתעפויותיה והתפתחויותיה המודרניות. (ריצ'ארד, 1998)

תאוריית האבולוציה (שגרסתה האחרונה מכונה "נאו-דרוויניזם") גורסת, כי תכונה חדשה, שנוצרה באורגניזם עקב שינוי משמעותי בחומר הגנטי שקיבל בתורשה מהוריו, תשרוד ותתפשט אם יש בה יתרון המאפשר לאורגניזם להוליד יותר צאצאים פוריים מאשר אורגניזמים אחרים מאותו המין. (ויקיפדיה – תיאוריית האבולוציה)

יחד עם זאת יש סתירות רבות להנחה שדיבור תומך באבולוציה, וקשה להסביר מדוע נוצר הדיבור כתומך בהישרדות המין האנושי.

ברור שהשפה משכללת את יכולת התקשורת, אולם בהתחשב במשאבים שהיא צורכת (ובעובדה שהיא מסכנת, למעשה, את מערכת הנשימה), לא ברור מדוע היא מהווה יתרון עד כדי כך שאין לאדם יכולת להסתדר בלעדיה.

כמו כן השינוי הנדרש מבחינה אבולוציונית ליצירת שפה הינו גדול כל כך, ויש הטוענים אף בלתי אפשרי, שכן התפתחות מסוג זה דרשה יותר מדי שינויים שיתרחשו בעת ובעונה אחת כדי ליצור את היכולת לדבר וליצור שפה. (לניאדו, 1997)

התיאוריה של דרווין, הגורסת, כי בעלי חיים מתוחכמים התפתחו בהדרגה ועברו מוטציה, כלומר שינוי בגנים, אינה יכולה להסביר את העובדה שכדי לדבר, היו דרושים לפחות ארבעה שינויים בו-זמניים בגוף האדם: במוח – מחשבה, באוזן – שמיעה, בגרון – תיבה קולית מספיק גדולה ובעצם ההיוד שבבסיס הלשון. שינויים אלו לא יכלו לקרות בהדרגה אלא היו חייבים להתרחש בו זמנית.

אם לא די בכך, הרי שבכדי ליצור שפה היה צורך בקבוצת אנשים שידברו זה עם זה – קבוצה של אנשים שיהיו באינטראקציה זה עם זה ואצל כולם יתרחש השינוי בו זמנית, ותהיה ביניהם הבנה כזו שתאפשר את יצירת השפה המשותפת. ולא רק במקום יחיד היה צריך להתרחש שינוי רב מימדי זה, אלא במגוון מקומות, רחוקים ומנותקים, שכן אחרת איך נסביר את השפות השונות והמגוונות מאד שהתפתחו ברחבי העולם.

טווח הקולות והמגוון של מיתרי הקול באדם עשירים מאד, תיבת הקול שלנו גדולה מאד, ושונה ביותר מהתיבה הקולית של ידידינו בעלי החיים. כמו כן התיבה הקולית שלנו בנויה בצורה כזו שאינה מאפשרת לנשום ולאכול בו בזמן. תינוק אנושי נולד עם תיבת קול קטנה יותר, בכדי לאפשר לו לאכול מבלי להיחנק. רק בגיל שנה, אחרי שלמד לשלוט ביכולת האכילה שלו, מתפתחת התיבה הקולית. למעשה, ישנה תכנית מסוימת בגוף האנושי, על פיה בגיל שנה לוקח הגוף סיכון על חייו – סיכון להיחנק – תמורת יכולת הדיבור. מבחינה אבולוציונית קשה לנו להבין בחירה זו של הטבע.

יוסף לניאדו (1997) סיכם בספרו:

1.     אין כל סימן שהאבולוציה יצרה – בראה שפות באדם. המקום של מרכזי השפה במוח הקוף ובמוח האדם שונה לחלוטין, ואין ביניהם כל קשר. עובדה זו שוללת את התיאוריה ששפת הדיבור התפתחה מצעקות של קוף.

2.     האדם "ויתר" על ההגנה מפני חנק בזמן האכילה ו"העדיף" תיבת קול משוכללת. לא ברור מבחינה אבולוציונית, כיצד יעשה יצור שורד שינוי מסוכן שכזה.

3.     כדי לדבר, היו דרושים ארבעה שינויים בו זמנית בגוף האדם: מרכז שפה בקליפת המוח, תוכננה לעיבוד צלילים באוזן, תיבה קולית בגרון ועצם ההיוד מאחורי הלשון. לא ייתכנו שינויים אלה בקבוצה של אנשים באופן אקראי, וזה שולל אבולוציה בשפה.

נועם חומסקי, אחד מחוקרי השפה המרכזיים בימינו, טען בתיאוריה שלו כי ישנו "דקדוק אוניברסלי" (דקדוק גנרטיבי / יוצר), שכל בני האדם נולדים עמו. הנחה, שגרמה לירידה בחשיבות זרם הביהביוריזם בפסיכולוגיה, שטען כי האדם נולד כ"לוח ריק" (טאבולה ראסה) ורוכש את כל יכולותיו בלמידה. לטענתו של נועם חומסקי, שהינה מקובלת היום בעולם המדע (למרות שכמובן יש לה מתנגדים ומבקרים), כל השפות חולקות עקרונות תחביר משותפים. אלו הם עקרונות מולדים, המוטבעים בכל אחד ואחת מאיתנו. את התיאוריה פיתח נועם חומסקי על בסיס ההבנה שילדים רוכשים שפת אם בקלות יחסית, וכמעט אין אדם שאינו דובר שפה כלשהי. הדיבור אינו חיקוי בלבד, וילדים מסוגלים לבנות משפטים שמעולם לא שמעו על פי חוקי דקדוק פנימיים, שמעולם לא למדו.

הנחת ה"דקדוק האוניברסלי" תומכת בתיאוריות קצת יותר קשות לעיכול ויותר "רוחניות" הטוענות, כי השפה היא, למעשה, יכולת שהטמין בנו הבורא.

מיתוסים ורעיונות לגבי מוצא השפה

השאלה: מדוע התחילו בני אדם לדבר, העסיקה פילוסופים, בלשנים ואנתרופולוגים לאורך ההיסטוריה. רעיונות רבים הועלו גם בסוגיות נוספות כגון, איך נשמעה השפה הראשונה, והאם כל השפות בעולם מוצאן בשפה אחת.

מיתוסים רבים נקשרו בסוגיות האלה, שניים מהם נמצאים בתנ"ך, בספר בראשית:

1.         בסיפור גן העדן - אלוהים מביא את בעלי החיים אל אדם הראשון, והוא קורא להם בשמות (בראשית, ב' 19-20) . על פי הכתוב, הקריאה בשמות היא זו שהקנתה לכל אחד מבעלי החיים את האיכויות המאפיינות אותו. על פי סיפור זה, השימוש במילים הוא שברא מציאות. האדם שידע אז להשתמש בכוח הבריאה שבדיבור, הוא שהקנה את האיכויות השונות לבעלי החיים השונים.

2.         מגדל בבל - אלוהים מערבל את שפת בני האדם, כך שהם מתחילים לדבר בשפות שונות ולא בשפה אחת, שבה לכאורה דיברו קודם לכן, כל זאת בכדי למנוע מהם להשלים את בניית המגדל שראשו בשמים (בראשית, י"א).

ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה"ס) מביא סיפור שעל-פיו מלך מצרים בודד שני תינוקות, וכשהיו בני שנתיים אמרו שניהם תחילה את המילה "ביקוס", "לחם" בשפה הפריגית. האירוע קרה (כביכול) במאה ה-6 לפנה"ס. סיפורים שנפוצו בימי הביניים סיפרו על פדריגו מלך סיציליה (במאה השלוש עשרה) וג'יימס הרביעי מלך סקוטלנד שגם הם בודדו תינוקות. לפי הסיפור דיברו הילדים בסקוטלנד "עברית טובה מאוד". בכל הסיפורים הללו מעורבת תעמולה דתית או פוליטית, אולם חבויה בהם גם הדעה, כי השפה היא יכולת מולדת, וכי יש שפה אחת "טהורה", שאותה מדברים בני-אדם שאינם נחשפים לעולם החיצון.

אפלטון, בדיאלוג קראטילוס, טוען שהמילים נוצרו מן הטבע, ויש קשר ישיר, טבעי, בין המילים לדברים שמסומנים בהן (אם כי הוא התייחס רק למילים בשפה היוונית).

במאה התשע עשרה הוגשו אין ספור עבודות בנושא, שחקרו את מקור השפות, וטענו ליכולת שפתית מולדת, מוטבעת, וייחסו איכויות מיוחדות למילים. ב-1862 אסרה האקדמיה הצרפתית להגיש עבודות בנושא זה, והחברה המלכותית הבריטית הלכה בעקבותיה כעבור שנים מעטות. כך קרה שמחקרים רבים אבדו במהלך ההיסטוריה, וחקר התחום קפא.

המבנה הביולוגי של הדיבור

מבחינה ביולוגית. החלק במוח האחראי על הדיבור והשפה מתפתח, למעשה, רק לאחר הלידה. זאת בניגוד לחלקי המוח הקריטיים להישרדות המסיימים את התפתחותם בזמן ההיריון, כמו ההכרה, מחזור הדם והנשימה. (שוב סתירה להתפתחות השפה כחלק מתהליך אבולוציוני הישרדותי).

האזורים במוח האחראים על השפה הם:

אזור ברוקה – ממוקם באונת המצח, מעורב בהפקת שפה. כריתת אזור זה מובילה לאיבוד כושר הדיבור.

אזור ורניקה – ממוקם בחלק העליון האחורי – צידי של האונה הרקתית (הטמפוראלית), מעורב בתפיסה ובהבנה של שפה. הרחקת אזור זה משפיעה ישירות על היכולת להבין את הדיבור, אך לא על המוטוריקה של הדיבור.

אזור ברוקה ואזור ורניקה מחוברים זה לזה באמצעות סיבים קשתיים, ולחלק בקליפת המוח שאחראי על איזור הראייה. ישנו גם קישור לאיזור השמיעה הראשוני בקליפת המוח המעיד על  התפקיד של האזור בהבנת שפה מדוברת.

תפיסת הדיבור היא שיאו של תהליך מורכב המערב שתי רמות עיבוד עיקריות במקביל וברצף :

רמה 1 – כוללת פענוח של גל הקול ותרגומו למידע חושי לגבי עוצמה, משך וגובה הצליל.

רמה 2 – כוללת עיבוד לשוני. הגירוי הפיזיקאלי, גל הקול, נקלט ע"י  האוזן ומעובד במערכת השמיעה למידע חושי. במקביל מתקיים עיבוד לשוני הכולל התייחסות להקשר שבו נאמרו הדברים ולידע מוקדם של המאזין על המידע שהתקבל, כמו גם עיבוד פונטי, מורפולוגי, פונולוגי, תחבירי וסמנטי.

 מידע משני מנגנוני העיבוד האלה, הפועלים במקביל ובהדדיות, מועבר למנגנון קבלת החלטות ומשפיע על תפיסתנו את הדיבור. (מבוא – התפתחויות בחקר המוח ותהליך הקריאה – האונ' הפתוחה)

למעשה, על פי התיאור הביולוגי של תהליך הדיבור והבנת הדיבור, ניתן להסיק, כי הדרך שבה אנו מעבדים מילים ומבינים את משמעותם היא באמצעות הפיכתם למידע חושי. המוח שלנו הופך את המילים לתמונה, חזיון, וכך אנו מבינים מה הייתה כוונת המילים. ללא הפיכת המילים לתמונות, אין כל משמעות למילים הנאמרות. מבחינה חושית, המוח שלנו הופך גלי קול – המתקבלים דרך חוש השמיעה, לתמונות – המחוברות לחוש הראייה (נכון גם לגבי אנשים שאינם רואים, אם כי ישנן מילים, שלא יוכלו להבין את משמעותם, שכן אינם יכולים להמחיז תמונות למילים מסויימות שלא ראו מה הן מייצגות מעולם). אם נחשוב על התהליך שבו תינוק רוכש שפה, הרי שבאמצעות חזרה על הקשר בין מילה לדבר אותו היא מייצגת, הוא מחבר מילים לצלילים, למראות, לתחושות, לתנועות וכו.

האם יתכן, כי ניתן להרחיב את התהליך הביולוגי, שבו במטרה להבין את המילים הנאמרות לנו, גל הקול הופך במוחנו למידע חושי; ולומר, כי קיימת יכולת להפוך מילים וליצור באמצעותן גם מציאות ממשית– להפוך את המילים, את גל הקול, למשהו שלא נחזה רק במוחנו אלא משהו שניתן לחוש בו באמצעות חוש המישוש?

כוחן של המילים

תפילה, לחשים וכשפים, קללה, לשון הרע, מסר המים

במשלי י"ח כתב החכם באדם "המוות והחיים ביד הלשון".

כוחות האדם מחולקים למחשבה, דיבור ומעשה. הדיבור הוא הכוח שבין המחשבה למעשה, בכך שהוא מחבר בין חומר לרוח. דיבור הוא תזוזת מיתרי הקול והוצאת צלילים המבטאים מחשבה. הדיבור הופך את גלי המוח לגלי קול ומשם לחומר באמצעות המעשה.

המהר"ל מסביר שמשה רבנו היה כבד פה וכבד לשון משום שהיה כולו רוחני וממילא החיבור בין הרוח לחומר אצלו היה רופף. אך כדי להוציא את ישראל ממצרים ולעשות מעשה, לא היה די בכך שהיה משה רוחני ובעל יכולת המחשבה, הוא היה זקוק לאהרון אחיו שיהיה לו לפה, כדי לרקום את המחשבות והידע למעשים – באמצעות המילים.

משחר האנושות השתמשו בתרבויות ודתות שונות בתפילות, ברכות וקללות ככלי רב עוצמה ליצור מציאות ולשנות מציאות קיימת, לנצח במלחמות, לכבוש טריטוריות ולגרש אויבים, שדים, להרוג ולרפא.

אמנם אנו נוטים בעולם המערבי, המונחה ברובו מרוח המחשבה הרציונאלית והחשיבה הקווית, לזלזל ולדחות בביטול מסורות ותרבויות אלו. אך האם יתכן, שטקסים ומסורות שהתפתחו לאורך אלפי שנים במקומות שונים ומרוחקים זה מזה, היה בהם יותר מאשר אמונה טפלה? הייתכן כי אותם עמים, שבטים, דתות ידעו יותר ממה שידוע לנו היום, אולי באינטואיציה, אולי מעבר לכך, על העוצמה הטמונה בשפה?

תפילה
על פי האמונה הדתית הרווחת, יש בכוחה של התפילה לשנות את מצבו וגורלו של האדם לטובה, כפי שנכתב בתפילת ראש השנה, "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוגי דעות ותיאולוגים שונים ניסו לפתור את הפרדוקס של אפשרות שינוי הרצון האלוהי הנצחי בידי תפילת אדם. הטענה הרווחת היא שאין שינוי ברצון האלוהים הנצחי ששואף להטיב, ושבעקבות פעולת התפילה, האדם משתנה נפשית, רצונו מתעלה ומתעצם, נשמתו מיטהרת, כך שהוא כבר איננו אותו האדם, שהיה לפני התפילה, ולכן או שהגזרה מתבטלת, או שנפתחים לפניו שערי תבונה לכלכל את צעדיו, או שהוא מקבל מוטיבציה והניע פנימיים, להגשים את בקשותיו ומשאלותיו. (ויקיפדיה - תפילה). 

חתן פרס נובל ברפואה ד''ר אלכסיס קארל כתב במאמר שפורסם ב''רידר'ס דייג'סט'' :
''התפילה היא צורת האנרגיה רבת העוצמה ביותר שניתן להפיק. זהו כוח מוחשי ממש כפי שכוח משיכת האדמה הוא מוחשי. כרופא, ראיתי אנשים אשר - לאחר שכל שיטות הריפוי האחרות נכשלו – נחלצו ממחלה, וממרה שחורה, כתוצאה מהניסיון השליו לפתוח בתפילה... התפילה, כראדיום, היא מקור לאנרגיה מאירה, המפיקה את עצמה... באמצעות התפילה מבקשים בני אנוש להגביר את האנרגיה ה'סופית' שלהם, על ידי שהם מפנים את עצמם אל המקור האינסופי של כל האנרגיה." (הדברות – תקשורת עם אלוקים בעידן המודרני)

בשנים האחרונות הוכח מדעית, שלתפילה יש כוח ריפוי. ד"ר אבי בליך מבית החולים הפסיכיאטרי לב השרון, שכתב על כוחה של התפילה לריפוי מחלות בכתב העת "הרפואה" (2002), מציג את המושג "תפילה מרחוק" (D.P - Distance Prayer), מושג המתאר מצב בו אדם או מספר אנשים מתפללים לשלומו של מטופל שאינו מוכר להם ושהמטופל מעולם לא הכירם. לטענת ד"ר בליך יעילותה של התפילה מרחוק לריפוי מחלות הוכחה מבחינה מדעית.

דוגמה אחת מביא ד"ר בליך במאמר מניסוי שנערך ביחידה לקרדיולוגיה במרכז רפואי בארה"ב, ופורסם בשנת 1998 במגזין "טיימס". במחקר חולקו החולים לשתי קבוצות. קבוצה אחת זכתה לתפילות מרחוק על ידי מתפללים מדתות שונות, ביניהם נזירים בודהיסטים בנפאל, מאמינים יהודים בכותל המערבי, מתפללים נוצרים בבולטימור ובמיזורי. המטרה היתה לבדוק השפעת התפילה של אנשים זרים על המהלך והתוצאות הרפואיות של המחלה. במחקר נמצא, כי התוצאות היו טובות יותר באופן ניכר בקרב החולים שזכו לתפילה.

כמובן, מן הצד השני ישנם מחקרים שבהם לא ניתן היה להוכיח חד משמעית, כי אכן לתפילה היה כוח ריפוי משמעותי מבחינת התוצאות הרפואיות. עם זאת אין לשלול את כוחה של התפילה כבעלת כוחות ריפוי, לכל הפחות נוכל לומר, שאם לא תועיל ודאי לא תזיק. לכל הפחות תוכל להוות תוספת אפקטיבית לטיפול רפואי רגיל (בלייך, 2002).

 "תפילה מרחוק יכולה להשפיע על מטופלים עם דלקות בכלי הדם. הטיפול יעיל מבחינה כספית, אינו משפיע לרעה וצריך לשקול להשתמש בו כחלק מהנוהל הקליני" פרופ' לייבוביץ', מרכז רפואי רבין (רפואה 2002).

חלק חשוב ובלתי נפרד מהתפילה הוא הכוונה. זהו חלק מאד מהותי בתפילה, ואולי הקשה ביותר בה. אם המתפלל אומר את התפילה כדי לצאת ידי חובה, ואין משמעות מבחינתו למילים אותן הוא אומר, הרי שאין משמעות לתפילתו. חז"ל אף היקשו ואמרו שמי שאינו יכול להתכוון בתפילתו, שלא יתפלל כלל (עירובין ס"ד). המבארים אמנם מקלים, מתוך ההבנה כמה קשה לו לאדם להתכוון בתפילתו, ובעיקר מתייחסים לכך שעל אדם להשתדל להתכוון בתפילה, ככל יכולתו.

ובהקשר לטיפול אייפק ולטיפול בכלל

החלק החשוב בדגש על נושא הכוונה, בעיני, בהקשר של טיפול בכלל וטיפול אייפק בפרט, הוא דווקא מצידו של המטפל ולאו דווקא המטופל. רבים מהמטופלים המגיעים לקליניקות שלנו, ובפרט מטופלים שזוהי להם הפעם הראשונה, וטרם חוו את העוצמה הטיפולית והצלחת השיטה מאד סקפטיים, ולא מעטים אף מתייחסים לעניין הפתקים בגיחוך ובספק. קשה לבקש ממטופל כזה להתכוון בטיפול, או כאשר עליו לכתוב מסקנה או משפט. אין ספק, שעם התקדמות הטיפול, ככל שהמטופל מתכוון ומוכוון יותר לטיפול, אנו עדים לעוצמה של הטיפול עליו.

עם זאת, כפי שציינתי, החלק החשוב בעיני נמצא דווקא בידיו של המטפל. הוא זה "המתפלל" והוא זה שעליו מוטלת חווית ההתכוונות. ככל שנהיה יותר נוכחים בטיפול, ככל שנהיה יותר מוכוונים אל המטופל שלנו, הטיפול יגיע למחוזות חדשים, ויביא לתוצאות עוצמתיות ומדהימות אצל המטופל. הכוונה של המטפל לעזור למטופל, והרצון שלו ללוות את המטופל למקום מאוזן ובריא יותר בחייו, משפיעים, בעיני, יותר מכל דבר אחר על הצלחת הטיפול.

לחשים וכשפים

בעולם העתיק, כמו גם כיום, כישוף נחשב עניין אקזוטי. השורשים של הכישוף מצויים במצרים, מסופוטמיה ופרס, וכנראה גם בארצות רבות אחרות בעולם העתיק. הכישוף בארצות אלו היה מקצוע של ממש (מאגים, שמאנים, מכשפים), וההתמחות בו נחשבה רווחת. במצרים נתגלו מספר גדול של כתבי פפירוס בנושאי כישוף ביוונית, בקופטית ובמצרית עממית. על פי כתבים אלו ניתן ללמוד, כי מטרת הכישוף היתה עירור הרוחות – האנרגיות בהן האמינו באותה תקופה – לפעולה רצויה – ניצחון במלחמה, פגיעה באויב, רפואה לחולים ועוד. לשם כך השתמשו בטקסים, בהן שולבו טקסטים קבועים, חלקם מילים של ממש וחלקם שילוב של אותיות, שעל פי האמונה יצרו כוחות מסויימים ומוגדרים.

דת הוודו, למשל, (בניגוד לוודו המוכר לנו) נחשבת כדת פרקטית הנוטלת חלק חשוב במסגרת המשפחתית והקהילתית. האספקט העיקרי בוודו הוא ריפוי אנשים ממחלות. המאמינים הגיעו לכוהנים ששימשו בעיקר כמורים רוחניים ומרפאים עממיים, בכדי לבקש עזרה ועצה, הדרכה רוחנית, מרפא למחלות, ואלו ניתנו להם על ידי שימוש בעשבי מרפא, תרופות שעוברות מדור לדור ואמונה (ריפוי דרך אמונה), בנוסף לכך, חלק חשוב ומרכזי מהפרקטיקה נעשה על ידי שימוש בלחשים שונים ובכשפים כמו לחש לבריאות, לאהבה, לחשי טבע, לחשי טיהור, הטלת כישופים ויצירת הגנות ועוד.

קללה

הקללה היא דיבור או כיתוב המיועד להביא פורענות על המקולל, והיא שימשה את בני האדם בתקופות קדומות, כמו גם בימינו אלה את אלו המאמינים בכוחות מאגיים ועל-אנושיים. קללה כתובה מצויה למשל על קברים - כמו "ארור האדם אשר יפתח את זאת" בקבר בכפר השילוח, או קללות על קברים מצריים, פיניקיים, ארמיים, נבטיים, יווניים ועוד. הקדמונים בכל העמים ייחסו לקללה (ולברכה) ערך חשוב, שמקורו בתפיסה המאגית לפיה דבר היוצא מן הפה, בייחוד כשהוא נאמר בשם האל - האמונה, מתגשם בפועל. המיתולוגיה היוונית והמחזאות הקלאסית שנבנתה לאורה מרבים להשתמש באלמנט זה כביטוי טראגי של סיטואציות אנושיות, משפחתיות וחברתיות. (חופש – הקללה – דן מלר)

פולסא דנורא

פולסא דנורא הוא סוג של קללה וכישוף, שנתקלנו בו כולנו, לצערנו, בנסיבות מאד כאובות של רציחתו של יצחק רבין ז"ל. טרם הרצח, ובעיקר אחריו, עלתה לתודעת הציבור טקס הקללה הקבלי, הקרוי פולסא דנורא. חודש לפני רציחתו, נערך הטקס מול ביתו. פירושו המעשי, הוא תפילה שהמקולל ימות במהרה, בדרך טבעית או בכל אופן אחר. לקללה מספר נוסחים המבוססים באופן חופשי על מספר קטעים מספר הזוהר. טקס הקללה חייב להתנהל בנוכחות עשרה אנשים - מניין.

לא נוכל לומר, כי הטקס עצמו הוא זה שהביא לרציחתו של רבין ז"ל. אך ללא ספק, נוכל ללמוד מכך, על עוצמתן של המילים, של ההסתה והקריאות לפגוע בחייו, שנפלו, לצערנו, על אוזניו של רוצח, שהחליט להפוך את המילים למציאות, ולהגשים את הקללה. חצי שנה לפני שעבר אריאל שרון אירוע מוחי קשה שהביאו לתרדמת נערך טקס פולסא דנורה בבית קברות בראש פינה. אם היה לכך קשר לאותו טקס או לא, תלוי כנראה את מי נשאל, אך צירוף המקרים יכול לעורר מעט פחד או אי נוחות גם בקרב אלו הפוסלים לחלוטין את כוחה המאגי של הקללה. בכל מקרה לא נוכל להתעלם מהעוצמה שיש לטקס זה על המאמינים. בין אם בצורה מאגית או בין אם בצורה ישירה, ללא ספק למילים יש השפעה עצומה, כוח ועוצמה.

לשון הרע

לא רק בעולם המיסטיקה והדת מייחסים חשיבות לכוחה של המילה, אלא גם בעולם המודרני והרציונאלי. גם המחוקק הכיר בכוחה של מילה וחוקק את "חוק איסור לשון הרע" (1965) אשר מגן על זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע ע"י הודעות כוזבות בגנותו. זכותו של כל אדם לשם טוב היא זכות על, ועל הפוגע בשם טוב זה, להיענש ולפצות את הנפגע. החוק מגדירלשון הרע כדבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו; (3 לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

עונשו של העובר על חוק איסור לשון הרע יכול להגיע עד כדי מאסר של שנה ופיצוי כספי לנפגע. החוק בהחלט נותן משקל רב ואינו מקל ראש במילים הנאמרות או נכתבות בגנותו של אדם אחר, ומכיר בעוצמתן ופוטנציאל פגיעתן של המילים.

חשוב לציין, כי במסגרת החוק ניתן גם משקל ומחשבה לכוונה של הדובר, האם התכוון לפגוע בדבריו או שמא דבריו נאמרו בתום לב. (האם לא מזכיר קצת גם את הכוונה המוזכרת בתפילה, הנחוצה לשם מימושה?)

חשיבה חיובית ומילים חיוביות

השפעה של חשיבה קשורה להשפעת המילים, שכן אין כל משמעות למחשבה ללא מילים ואין כל משמעות למילים ללא מחשבה, הן כרוכות זו בזו.

כל מציאות שהיא התחילה במחשבה. כל ההמצאות והתגליות הגדולות היו בלתי אפשריות עד שמישהו חלק על הרעיון הזה והחליט שהן אפשריות וקיימות. שום דבר שעשה האדם לא קרה כך סתם מעצמו, לכל דבר קדמה מחשבה כלשהי. האם מישהו בעולם היה מסוגל לעשות, להקים, לבנות משהו אם לא היה מאמין וחושב ראשית במוחו שהדבר אפשרי?

השאלה היא לאן מביאות אתכם המחשבות שלכם – הדיבור הפנימי שלכם.

אנחנו חושבים שאנחנו אנשים חושבים. רובנו מאמינים, כי אנו שולטים במודע על חיינו, על ההחלטות שלנו, על הסביבה שלנו. אך בפועל הנושא מורכב הרבה יותר. רבדים רבים באישיותנו, במוחנו ובגופנו אחראים במידה רבה לדרך שבה אנחנו מתנהלים, לדרך שבה אנחנו חווים את העולם ולאופן שבו העולם רואה אותנו.

חלק מרבדים אלו נגישים לנו יותר וחלקם עמוקים מאד. המודע הוא כל מה שבהכרתנו ברגע זה, החלק שכולל את המחשבות שלנו, הזיכרונות הנגישים לנו בקלות, אוצר המילים שלנו, חלק מעיבוד המידע שלנו, הדיבור וההקשבה שלנו. המודע הוא רק חלק קטן מכלל המודעות של האדם. תת המודע,  או הסמוך למודע, נגיש לנו יחסית – ממנו אנו יכולים לשלוף מידע תוך מאמץ קטן יחסית, אלו אותם זכרונות ומידע שזמינים לנו על פי רצוננו.  ברבדים העמוקים יותר והפחות נגישים לנו אנחנו מוצאים את הלא מודע, הוא מופיע בחלומות שלנו, ואנחנו נתקלים בו פעמים רבות במעשים שלנו ובבחירות שלנו, אך אין לנו גישה ישירה אליו, ואיננו יכולים להעלות ישירות ממנו מידע וזכרונות. רמת מודעות נוספת היא הזיכרון הפיסי של הגוף – מודעות הגוף, שניתן לחלק אותה לתת רמות – דרך מודעות האיברים השונים, מודעות של מולקולות, מודעות של תאים. זו הרמה שבה "הגוף זוכר", לעיתים מאוחסנות שם חוויות מהשלב הטרום – מילולי שלנו, ההיריון, הלידה והילדות המוקדמת שלנו. חוויות מהתקופות הללו, בהן עוד לא יכולנו לתרגם את המציאות למחשבות ומילים, אגורות בתוך הגוף הפיסי שלנו. חוויות אחרות, טראומות וחוויות עוצמתיות אחרות, שהמוח שלנו אינו מסוגל לזכור, או אולי נכון יותר לומר אינו רוצה לזכור, על מנת שנוכל להמשיך ולתפקד, גם הן מאופסנות ברמה הפיסית, בגופנו, באיברים ובתאים שלנו.

רמת מודעות נוספת שלנו בתחום הפיסי היא המודעות החושית. גם היא מקורה בחוויות מוקדמות או בטראומות וחוויות עוצמתיות. נוכל לחוות מודעות זו כאשר נריח ריח שמקשר אותנו לאותה סיטואציה נשכחת, נשמע צליל שקשור, טעם, מגע או מראה.שמעוררים בנו זיכרון כלשהו. במקרים רבים תקושר אותה חוויה חושית עם חוויה רגשית חזקה – ריח שמעורר בנו סלידה חזקה, אף על פי שלא ברור לנו מדוע, מגע שמעורר בנו דחייה, טעם שאיננו סובלים או אפילו יוצר אצלנו אלרגיה פיסית וכו'. מובן, שיכולות להיות חוויות עוצמתיות חיוביות שאגורות בזכרון הגופני או החושי שלנו – ריחות, טעמים, צלילים שמעוררים בנו רגשות חיוביים ומתקשרים לאירועים חיוביים בעברנו.

כל רמות המודעות הללו דרות יחדיו בגופנו, בנפשנו ובמוחנו, ופועלות כל העת להשפיע ולנהל את חיינו. הן הקובעות את הדרך שבה נגיב לעולם, את מנגנוני ההגנה שלנו, את החוויה שלנו בעולם בכלל ובאירועים מסוימים בפרט. הן הקובעות את המחלות שלנו, את החוסן הנפשי שלנו כמו גם את החולשות והפחדים.

                                    
                                                                                איור - רמות המודעות

במידה מסוימת הזיכרונות, החוויות והאמונות המוטמעות בכל אחת מרמות המודעות הינה בלתי נשלטת. כאמור, לעיתים מדובר בחוויות מוקדמות, באירועי חיים שונים, באמונות שהנחילו בנו בילדותנו. לעיתים קרובות גם אין לנו כל נגישות לאזורים אלו, וכל שאנו חווים הן רק התוצאות של הטבעות אלו בתוך חיינו. טיפולים עמוקים, כמו טיפול אייפק, מאפשרים לנו להגיע לרבדים אלו. בטיפול אייפק אנחנו יכולים באמצעות מבחן השרירים והמטריצות להגיע אל כל אחד מהרבדים השונים, להעלות אותם אל המודע באמצעות מילים וסמלים, לגעת בזיכרונות ובהטבעות שיושבות בכל אחת מהרמות, אנחנו יכולים לייחס את הזיכרונות לגילאים שונים ולנקודות ציון בחיינו, וכך ליצור שינוי בהם.

אתמקד כעת בלא מודע, ובקשר בינו לבין חשיבה חיובית. הלא מודע כמו גם רמות המודעות השונות מנהל, כאמור, את מעשינו, אך כאנשים בוגרים אנחנו גם שולטים בהטבעות הללו ובמידע שאנחנו מטמיעים ברמות המודעות השונות.

המודע והלא מודע עובדים יחד וכרוכים זה בזה. מחד מצוי בלא מודע מידע שהטמיעו בו בצעירותנו - הסביבה בה גדלנו, האמירות והאמיתות שהנחילו בנו לאורך השנים, הציפיות של הסביבה מאיתנו, הקודים החברתיים והתרבותיים. כל אלו חדרו אל תוך רמות המודעות שלנו, וללא ידיעתנו מתפעלים את המודע, את מעשינו ואת מחשבותינו. אמונות אלו המצויות בלא מודע משמשות כמסננת למידע שאנחנו קולטים. מאידך, פעמים רבות המודע שהוא שמכניס את האמונות והתפישות שלנו לתוך הלא מודע.

 כדי להמחיש את התהליך אתן דוגמה: ילד שגדל במערכת תובענית ופרפקציוניסטית – בין אם בגלל הורים בעלי ציפיות מוגזמות בין אם בגלל חברה תחרותית ותרבות הישגית ובין אם בגלל שילוב של שניהם – ופעמים רבות נכשל ולא הצליח לעמוד בציפיות. הלא מודע שלו מכיל מידע רב וזיכרונות רבים על מקרים שבהם לא הצליח, יש לו זיכרון מנטלי, חוויתי וחושי של אירועים שבהם נכשל. כאשר הוא נפגש כבוגר (וגם כילד) עם מצב שבו הוא צריך להוכיח את עצמו או סיטואציה מלחיצה שבה הוא עלול להיכשל, גופו נדרך, הוא יכול להרגיש פיסית – דופק לב, מתח, עליית לחץ דם, הזעה, רעד וכו'. המחשבות שלו יהיו עסוקות בכתיבת תסריטי כישלון ויעלו לו זיכרונות מכישלונות עבר. יתכן, שהוא יהיה מודע לכל התהליך הזה, אך יתכן מאד ששום דבר מהדברים הללו לא יהיה במודעות שלו, מלבד העובדה שהוא ידע, כי הוא נרתע או נמנע מהסיטואציה. אך פן נוסף נכנס לתוך התהליך – החלק המודע. במקרים רבים, כל שתיארתי לעיל יפעל מאחורי הקלעים, ועל הבמה כל שהאדם יראה הן מחשבות כגון: "אני תמיד נכשל", "אין לי סיכוי", "חבל על הזמן, במילא לא אצליח", "זה לא בשבילי" וכו'.  זה השלב שבו המודע מעצים ומנחה את הלא מודע לפעול שוב כבעבר, ולהביא אותו למצב הבלתי נמנע של כישלון.

זהו בעצם מעגל שרבים מאיתנו חווים בתחומים רבים בחיינו – עבודה, כסף, לימודים, זוגיות, התמודדות עם כעסים, עמידה בלחץ ועוד.

אם נסביר שוב ושוב ללא מודע שאיננו מסוגלים, איננו יכולים להרשות לעצמנו, לא מגיע לנו, הוא יפנים זאת, וידאג שאכן כך יקרה. אם נזין את  רמות המודעות השונות שלנו במידע, שאנו חולים,  שאיננו יכולים להבריא, שהגנטיקה שלנו מזמנת לנו מחלות, שהחיים שלנו הם סבל – כך יראו גם חיינו.

כפי שציינתי לעיל, אחת הדרכים לשבור את מעגל הקסמים הזה הוא בעצם טיפול עומק, כדוגמת טיפול אייפק, אשר מאיר את הרבדים הלא מודעים, ומעלה אותם למודע. טיפול הנוגע ברמות המודעות השונות ויוצר בהן שינוי.

דרך נוספת – לעיתים היא עצמה חלק מטיפול אייפק, ואני רואה בה בדרך כלל תוספת חשובה ולא כלי נפרד -  היא החשיבה החיובית. כאן ההתערבות נעשית למעשה באמצעות המודע. באמצעות חשיבה חיובית אנחנו משנים את התסריט שהמודע מחדיר לתוך הלא מודע – האמונות והמחשבות שצופות את הכישלון הבלתי נמנע לכאורה. במקום לשוב ולהגיד "אני לא יכולה, אני לא מסוגלת", ובכך להפעיל את הלא מודע לפעול אלי כישלון, להפנים אמירות כמו "אני יכולה", "אני מסוגלת", "אני מתחייבת" (כדוגמת משפטי המוכנות בטיפול אייפק). התסריט החדש יחלחל אל הלא מודע, ויאפשר לו לפעול הפעם בצורה שונה – למצוא את התשובה או הדרך להצליח או להגיע ליעד אליו ברצוננו להגיע. הלא מודע הוא כל יודע (והוא אינו יודע שהוא יודע, על המודע נוכל לומר שהוא אינו יודע שהוא אינו יודע), אם נאפשר לו, הלא מודע יספק לנו את כל התשובות, הדרכים והיצירתיות הדרושים לנו להגיע אל מחוז חפצנו.

תהליך ההטמעה – ביולוגי

המחשבות שלנו מתקבלות כתבנית של רשת עצבים בקליפת המוח, הלא הוא האיבר של החלק המודע, המסיק מסקנות ומנמק. ברגע שהחלק המודע מקבל את המחשבה בשלמותה, היא משודרת לחלקים העתיקים יותר של המוח – הלא מודע – שם היא קורמת עוד וגידים ומתבטאת כחוויה. שוב כמו בתהליך הדיבור וההקשבה, החלק המודע של המוח מעבד מילים, והלא מודע בשיתוף המוח הפרימיטיבי הופכים מילים ומחשבות אלו לתמונות, לחוויה.
הלא מודע, כאמור, אינו יכול להתווכח הוא פועל כמו שאנו אומרים לו וחוקקים בו. הוא מקבל את ההוראות והמסקנות של החלק המודע שלנו כמוחלטות, ומבצע. ובה במידה, הזכרונות, אמונות, חוויות במוח הלא מודע, משדרות מסרים אל המוח המודע; אם האדם פועל כאוטומט, המוח הלא מודע ישתמש במוח המודע למילוי הצרכים הלא מודעים, שאלו לרוב מסרים שליליים של פחד ותוקפנות. כשהמוח המודע יוצר משפטים חיוביים, אלו מפרים את עוצמת המסרים של המוח הלא מודע.

אינטראקציה של פעולה ותגובה

בטבע כולו קיים חוק הפעולה והתגובה, המנוחה והתנועה, שני גורמים אלו חייבים להיות מאוזנים, כדי שיתקיימו הרמוניה ושיווי משקל. כמו כן קיים בטבע חוק שימור החומר – האנרגיה. שום דבר אינו מגיע יש מאין, ואינו נעלם. כל אנרגיה מוצאת את דרכה ואת ביטויה, גם אם היא  עוברת מטמורפוזה בדרך. כל מה שנטביע בחלק הלא מודע, מחשבה, מילה, אמונה – פעולה, יבוא לידי ביטוי על המסך החיצוני – תגובה.
אם אנחנו חושבים באופן שלילי או פוגע, מחשבות אלו יעוררו רגשות הרסניים שחייבים לבוא לידי ביטוי ולמצוא פורקן. רגשות אלו, בהיותם בעלי אופי שלילי, יתבטאו תכופות בכיב קיבה, בבעיות לב, במתח רב ובחרדות.

איך אנחנו תופשים את עצמנו, איך אנחנו מרגישים כלפי עצמנו? כל היבט בהווייתנו מבטא זאת. החיוניות, הגוף, המצב הכספי, החברים והמעמד החברתי שלנו – כל אלו מייצגים בבואה מושלמת של הדרך שבה אנו תופשים את עצמנו – של תמונת העצמי שאנו מספרים לעצמנו. וזוהי המשמעות האמיתית של הרשמים המוטבעים בלא מודע שלנו, ושל מה שבא לידי ביטוי בשלבים השונים בחיינו.

אנחנו פוגעים בעצמנו ברעיונות השליליים שאנחנו מפנימים – כמה פעמים אנחנו פוגעים בעצמנו על ידי כעסים, טינה, רגשות אשמה? אלו הם הוירוסים שחודרים ללא מודע שלנו, ומביאים למחלות בחיינו – פיסיות, רגשיות, חברתיות ועוד. מאידך, ככל שנטמיע יותר ויותר מחשבות חיוביות בלא מודע שלנו, כך ימחו אותן מחשבות ודפוסים שליליים מהלא מודע.

אפשר להשוות את מצבנו לכל חפץ שנבחר. ניקח למשל מחשב – מישהו יצר את המחשב. אבל לפני שהמחשב הפך ל"מציאות" במוחו של מישהו היה צריך להיווצר הרעיון בצורה  בהירה וברורה.

אם מסיבה כלשהי המחשב יפסיק לפעול, המושג שיש ליוצרו עליו יאפשר לו להשתמש בידע הדרוש כדי לתקנו.

תבונת הלא מודע היא שיצרה את גופנו ומתפעלת אותו כל העת, היא גם בעלת הידע כיצד לרפא, לשקם ולכוון את כל התפקודים בגופנו. אך כדי שהיא תפעל כהלכה, עלינו לשדר לה את הרעיון המוחלט של הבריאות. שידור זה יהיה הגורם וההשלכה תהיה ריפוי.

הלא מודע הוא כאמור, זה שאחראי על כל תפקודי הגוף, בין אם אנחנו ערים ובין אם אנחנו ישנים. גם אם נרצה המודע שלנו לא יוכל לעשות את מה שעושה הלא מודע בהצלחה רבה כל כך – ניצוח מתמיד והרמוני על כל מערכות גופנו.

יחד עם זאת, אם איננו טייסים,  ונכנס לתא טייס, סביר להניח שלא נדע איך להטיס את המטוס, אבל מה שכן נוכל לעשות, זה להסיח את דעתו של הטייס ובכך לגרום לנזק – כך בעצם עובדים הקשרים בין המודע ללא מודע. המודע אמנם אינו יכול להחליף את הלא מודע בתפקודיו, מה שכן הוא יכול לעשות, ואפילו בהצלחה יתרה, זה להסיח את "דעתו" של הלא מודע, להשתיל בו מחשבות שליליות, פחדים ואמונות ולהפריע לתפקודו התקין.  (מרפי, 2000)

כשאנחנו מרגישים מוטרדים וטרודים מבחינה פיסית ומנטאלית, מוחנו מתחיל לקדוח, ובכך מקשה עוד יותר על פעילותו של הלא מודע. לכן מה שעלינו לעשות בעצם במקרה כזה הוא להרפות, לשחרר ולהשקיט את גלגלי המחשבה. עלינו לפנות אל הלא מודע שלנו ולבקש ממנו שייטול שוב פיקוד על השלווה, ההרמוניה, והסדר בגופנו. להטמיע בו מחשבות חיוביות, ולחדול משטף הדיבור השלילי (באמצעות חשיבה חיובית, מדיטציה, דימיון מודרך וכמובן טיפול אייפק).

ובהקשר לטיפול אייפק

מטרת טיפול אייפק, באמצעות מבחן השרירים, היא להגיע אל אותם רבדים שונים של המודעות, אלו המפעילים את המטופל, ובונים את תפיסת עולמו הכוללת (פיסית, רגשית, חברתית, זוגית ועוד). להמיר בכל אחד מהרבדים את האמיתות הבונות את חייו של המטופל, שאינן משרתות אותו עוד, באמיתות חדשות מאוזנות יותר ונכונות יותר עבורו. המילים העולות ממבחן השרירים מהוות פעמים רבות אחד משני אספקטים – מצד אחד דבר מה שהמטופל מאמין בו ומשפיע עליו (גם אם לא במודע), מצד שני מילה או צירוף מילים שעתידים להביא את המטופל למקום מאוזן ובריא יותר.

בעוצמתן של המילים אנחנו נתקלים לעיתים קרובות בחדר הטיפולים דרך עוצמת התגובה של המטופל כשהוא קורא או שומע את המילים שעלו בפתק הטיפולי. פעמים רבות ניתן לראות כיצד מילה מעוררת בכי בקרב המטופל, גם אם לא ברור לו כלל מדוע הבכי עולה, או מה יש בה במילה שנוגע בו כל כך. במקרים אלו, אותה מילה מהדהדת בתת המודע, בלא מודע או במודעות הגופנית והחושית של המטופל, ומעוררת את הרגשות, החוויות והתחושות הקשורות אליה ומפעילות אותו פעמים רבות בחייו, מבלי שהוא מודע לכך כלל.

לעיתים נתקל בתגובה עוצמתית של מטופל שפוסל מכל וכל מילה או צמד מילים העולה בפתק, וטוען, כי אין בינן לבינו כל קשר, או שהמילה ממש לא רלוונטית ולא מתאימה לו. במקרים כאלו, אינני מתעמתת עם המטופל, עם זאת, ברור לי, כי אותה מילה עוצמתית מאד עבורו, וללא ספק משפיעה עליו. הסירוב של המטופל לקבל אותה מילה או צירוף, נובע פעמים רבות ממנגנון ההגנה שמפריד, למעשה, בין המידע המצוי במודע ולבין המידע המצוי ברובדי המודעות השונים – מנגנון שאנו קוראים לו הכחשה או הדחקה (הכחשה – כאשר המטופל מבין את ההקשר של המילה לחייו, אך שולל את השפעתה השלילית עליו. הדחקה – כאשר המטופל כלל לא מבין את הקשר בינו לבין המילה, לעיתים קרובות, נוכל להיתקל במקרה כזה בתגובה אחרת – אדישות מוחלטת למילה).

במקרים אחרים, מטופל יכול לחוש הקלה גדולה מהפתק הטיפולי, לפעמים המילים בפתק מתחברות אצלו לתובנה כלשהי, שמאפשרת לו הקלה ושחרור, לעיתים הוא אינו מצליח לחבר את המילים לכדי מסקנה או הבנה כלשהי, אך עצם חיבורן וקיומן על הפתק הטיפולי, מאפשרות שינוי כלשהו ברמות המודעות השונות – קידוד מחדש – מה שיוצר אצלו את תחושת ההקלה.

היעילות הטיפולית והאפקט הטיפולי בא לידי ביטוי ללא קשר לתגובת המטופל. לעיתים עם תחושת ההקלה המתוארת לעיל, יבוא גם שינוי פיסי ורגשי. במקרים אחרים, מטופלים שכלל לא מתחברים לפתקים, או הפתקים מעוררים בהם כעס או דחייה, חווים גם הם הקלה פיסית או רגשית, שכן עצם העובדה, שהמילים נכתבו, ורמות המודעות הרלוונטיות קלטו את המסר שעלה בהן, איפשר לעשות שינוי וקידוד מחדש של מערכת האמונות שלהם, דבר שבא לידי ביטוי במצבם.

המצבים שתיארתי לעיל, אינם חייבים לבוא לידי ביטוי במטופלים שונים, הם יכולים בהחלט לבוא לידי ביטוי אצל אותו מטופל לאורך טיפולים שונים, או אפילו באותו טיפול כלפי מילים שונות.

מסר המים

ד"ר מסרו אמוטו ביצע ניסוי וכתב ספר ששמו "מסרים מהמים" (2003) המביא עדויות לכך שאנרגיית התנודה האנושית (הילה), מחשבות, מילים, רעיונות ומוזיקה משפיעים על המבנה המולקולארי של המים.

אמוטו תעד בצורה ויזואלית את השינויים המולקולאריים במים ע"י טכניקות צילום שונות. הוא הקפיא טיפות של מים ולאחר מכן צלם אותן בעזרת מיקרוסקופ מיוחד. עבודתו מתארת את מגוון המבנים המולקולאריים של המים ואת השפעת הסביבה על מבנים אלו. אמוטו מצא שינויים רבים במבנים הגבישיים במים ממקורות שונים וממצבים שונים בעולם.

על פי ניסוייו של אמוטו, זרמי מים ונביעות מהרים קדמונים מתארים מבנים גיאומטריים מעוצבים היטב בעלי גבישים צלולים.

מים מזוהמים ורעילים ממקורות תעשייתיים ומאזורים מיושביםומים שעמדו במקום בצינורות מים ומסכרי אחסון מתארים מבנים גבישיים מעוותים ומסודרים בצורה רנדומאלית.