גבר בשנות החמישים המוקדמות לחייו התחתן בשנית כשנתיים לפני שפנה לטיפול. הוא מצא עצמו מתמודד עם בעיות דומות איתן התמודד בנישואיו הקודמים. הוא מצא עצמו פעמים רבות מסתבך בוויכוחים עקרים עם אשתו השנייה, וויכוחים בהם הרגיש שהיא מתעלמת מהמסרים שלו. הוא פחד לאבד קונטרול במצבים אלו ולהתפרץ בהתקפי זעם שיובילו לאלימות כלפי עצמו ו/או אישתו. במש עזר לו לראות שהוא מתייחס לאישתו באותה צורה בה אביו התייחס לאימו כשהמטופל היה ילד. תוך עבודה על ניקוי זיכרונות עבר הוא מצא קשר בין המצוקה הכלכלית שמשפחתו חוותה כשהיה ילד לבין הפחדים האינטנסיביים לאורם הוא חי בהווה שיאבד כל מה שיש לו ושהוא יהיה עני וחסר בית (הרכוש שלו בזמן שהיה בטיפול היה רב). הריבים האינסופיים שלו עם אישתו נסבו בעיקרם על הביזבוזים חסרי ההתחשבות שלה של הכסף אותו הוא מרוויח בעמל רב ונושאים אלו אוזנו אנרגטית באמצעות IPEC . באופן הדרגתי, התפרצויות הזעם שלו החלו לשקוע עד להיעלמות מוחלטת מספר חודשים לאחר מכן. ועוד נקודה מעניינת, הביזבוזים של אישתו המשיכו כרגיל, רק שהוא הפסיק לריב איתה.
אישה בשנות השלושים לחייה, סבלה מהתקפי זעם בלתי נשלטים שהיו מופיעים ללא אזהרה מוקדמת ואשר לאורכם היא חוותה עצמה באובדן קונטרול קשה. התנהגויות אלו קרו רק בתוך התא המשפחתי שלה, כלפי בעלה וילדיה, ולעולם לא קרו בחוץ. היא ספרה שהוריה היו לא יציבים בנפשם לאורך ילדותה עד שהתגרשו בצורה המכוערת ביותר, שכללה אלימות פיזית ומילולית קשה עם הרבה ביקורי המישטרה בביתם. מגיל העשרה ועד לאמצע שנות העשרים בילתה אצל הרבה פסיכולוגים אך ללא פתרונות ריאליים לקשייה. ללא כל הפתעה, במש אישר שקשייה הרגשיים נובעים ישירות מן הקשר ההורי/משפחתי הקלוקל, אליו נחשפה בילדותה. היא בלתה בטיפול IPEC מעל לשנתיים; התקפי הזעם והכאב שהיה צמוד אליהם הלכו והתנקו בצורה שיטתית, ובד בבד, עסק הטיפול במקביל בשיקום הערך העצמי שלה. עלייה בערך העצמי החלה לבטא עצמה בשכלול יכולות התקשורת שלה עם בני/בנות משפחתה וכן עזרה לה לפתח מנגנוני הסתגלות יעילים יותר כתחליף להתקפי הזעם שלה.
.jpg){kind=small}
