פסיכונוירואימונולוגיה כבסיס לשיח בין שיטות טיפול        גוף - נפש ברפואה המשלימה לבין הרפואה המדעית       כפי שמודגם בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטת IPEC

ליאור טל

אוקטובר 2011

חלק 1

מבוא

"לפקפק בכל או להאמין בכל, אלה שני פתרונות נוחים באותה מידה, ושניהם פוטרים אותנו מהצורך לחשוב" (הנרי פוינקר בתוך סרוואן-שרייבר, 2004).                                                                                                      הביקוש והשימוש המתרחב בטיפולי רפואה משלימה ואלטרנטיבית וההוכחות המצטברות ליעילותם הקלינית של חלק לא מבוטל מההתערבויות הטיפוליות, קורא לניסיון מדעי מרוכז למחקר ולשילובם של סוגי טיפול שימצאו יעילים ובטוחים, בזרם הרפואה המרכזי. המשימה להגיע להסכמה באשר למדיניות הסדרת הרפואה המשלימה קשה.  אחת הבעיות לקונפליקט המתמשך בין המדע לבין הרפואה המשלימה הוא בהיעדרותה של שפה משותפת ובהעדר גישה ביקורתית בתחום הרפואה המשלימה, שהיא אחת מאבני היסוד של עולם המדע. קיים פער בולט בין השאיפה לבסס את מדיניות הבריאות על ראיות חזקות ונתונים מחקריים מוצקים, לבין הקשיים בהשגת ראיות כאלו ברפואה המשלימה, בהתאם לגישת רפואה מבוססת ראיות - Evidence Based Medicine (EBV). מדע הרפואה מתפתח תוך הערכה ביקורתית ואובייקטיבית, המיישמת עקרונות מקובלים של מחקר מדעי וסטנדרטים קפדניים להערכת עובדות מדעיות, בכדי לענות על שאלות בסיסיות לגבי יעילות הטיפול ובטיחותו. ראיות חזקות מופקות בדרך כלל מניסויים רפואיים קליניים מבוקרים וכפולי סמיות (קשת, 2010).         
בניגוד לבקרה העצמית הקפדנית והמתמדת של הקהילה המדעית, ברובן של שיטות הטיפול ברפואה המשלימה נעדרת לרוב בקרה מובנית, ביקורת עצמית אמיתית, והטלת ספק ביעילות הטיפול, והמטפלים עצמם אינם ששים בדרך כלל להעמיד את עצמם לבדיקה או לפיקוח חיצוני. גישה זו יוצרת פעמים רבות ספקנות ואנטגוניזם בצד השני.                                                                                                                                                                        אחת הגישות המוצעות לפתרון הקשיים במיסוד הרפואה המשלימה ולהתמודדות עם הפער בין הרטוריקה של שיח הרפואה המשלימה לבין הרטוריקה של שפת הרפואה המדעית מצדדת בהתייחסות בעלת אופי פלורליסטי. כלומר, שהרפואה המדעית הקונבנציונאלית והרפואה המשלימה תלמדנה להתקיים זו לצד זו כשתי מערכות נפרדות, המכירות בהבדלים התרבותיים והאפיסטמולוגיים ביניהם לפיתוח ידע, תיקופו ויישומו הקליני, אך סובלניות ומשתפות פעולה במחקר ובטיפול, לטובת המטופלים (Kaptchuk & Miller, 2005). מחבר עבודה זו תומך בגישה האחרת, הטוענת שיש ליצור הבחנה ברורה יותר בתוך תחום הרפואה המשלימה, בין גישות בדלניות (רפואה אלטרנטיבית) המעוניינות לשמר את ייחודן מהזרם המרכזי, לבין שיטות טיפול הדוגלות בשילובן כחלק מרפואה אינטגרטיבית וממסדית. לשם השגת מטרה זו, שיטות טיפול אלו נדרשות להבחין ולזכך עצמם מהזרם האלטרנטיבי (חלופי) ולחתור לכיוון יצירת שפה משותפת וניסיון לעמידה בכללי המחקר המדעי המקובל, גם אם אינם יכולים לעמוד בהם במלואם (הלוי, 2005). מניסיון קליני רב בשיטות טיפול שונות ברפואה המשלימה ובטיפול בשיטת IPEC Integrated  Physical  Emotional Clearing)) בפרט, סבור המחבר ששיטות טיפול ששואפות להשתלב ברפואה האינטגרטיבית (משולבת) ולהבחין עצמן מהרפואה האלטרנטיבית (חלופית), ידרשו להפגין "בטחון עצמי", לקחת אחריות, ללמוד את יסודות השיח המדעי ולהעמיד את עצמן לביקורת ולפיקוח חיצוני. כל זאת אפשרי מבלי שיאבדו את הייחודיות המאפיינת אותם. מודלים קיימים כאלו אפשר למצוא בתהליכים שעברו תרפיות שונות כמו טיפול באומנויות, טיפול בעזרת בעלי חיים, פסיכודרמה ועוד. בהקשר זה חשוב לציין, כי יש מקום וחשיבות רבה בעולם הטיפול, גם למגוון רחב של שיטות ראויות, הנמנות עם הרפואה החלופית.    שיח הרפואה המשלימה שואל פעמים רבות ביטויים ורעיונות מתחומים מדעיים כמו פיזיקה ובמיוחד פיזיקה קוונטית, יוצר הכלאה בין מושגים מתחומים שונים כמו אימונולוגיה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה, אנרגיה ורוחניות, וכן בין קטגוריות ידע (לעיתים אף מנוגד) קדום ומודרני, רוחני וביולוגי, אמונה ומדע, אובייקטיבי וסובייקטיבי. עם זאת, ידע אינטרדיסציפלינרי מיוצר בעשורים האחרונים גם בין תחומים מדעיים שונים כמו למשל בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה המחבר תופעות הנחקרות במונחים פסיכולוגים קוגניטיביים עם מונחים מקבילים שמקורם במדעי המוח, מערכת העצבים ומערכת החיסון, תחומים המשויכים לנפש ולגוף במשולב (קשת, 2010). לפיכך, ומסקירת מחקרים מדעיים רבים בתחום הקשר שבין גוף לנפש, עולה שתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, כתחום מדעי אינטרדיסציפלינרי שזוכה בעשורים האחרונים להתעניינות מדעית רבה מהווה הבטחה גדולה לשמש כפלטפורמה הראויה להבנת ההשפעה ההדדית בין תפקוד פסיכולוגי לבין בריאות, ובשל כך, מוצע כנקודת חפיפה בין חלק משמעותי מהרפואה המשלימה העוסק בהתערבויות גוף-נפש לבין המדע והרפואה המערבית, ובין חוסן לחיסון. מטרות העבודה הן:
1. ניסיון להאחדה של שיח הרפואה המשלימה והשפה המדעית בתחום הטיפול באלרגיות וברגישויות ויצירת בסיס ידע תיאורטי, מושגי ומחקרי למטפלים בשיטת IPEC ובשיטות טיפול קרובות, בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, באמצעות סקירת התפתחות התחום מראשיתו.                                                                                                              
 2. ניסיון ראשוני להסביר תופעות ותוצאות קליניות משמעותיות בטיפול באלרגיות וברגישויות בשיטתIPEC  על ידי מציאת גופי ידע מדעי מתאים מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, ויצירת גשר בין מושגים מדעיים לפרקטיקה ברפואה המשלימה בכלל ובשיטתIPEC  בפרט.                                   
3. הצגת מספר דוגמאות של תיאורי מקרה קליניים מייצגים על מנת לעורר את העניין והצורך במחקר מעמיק, בנושא שהרפואה הקונבנציונאלית מתקשה להתמודד אתו ביעילות.                                                
באופן טבעי, על מנת לעורר את העניין המדעי בתופעה, יוצגו בעבודה זו תיאורים קצרים של מקרים קליניים מוצלחים בשיטת IPEC במטרה להציף את התופעה ולעורר עניין במחקר אינטרדיסציפלינרי מתאים. בהקשר זה חשוב לציין בצניעות הראויה, שלא כל תהליך טיפולי בשיטתIPEC  מסתיים בהצלחה, ומהניסיון הקליני עולה שגם לא כל אדם מתאים לטיפול         בשיטה זו. העבודה הנוכחית אינה מתיימרת להסביר או להוכיח מחקרית ומדעית את התופעות הקליניות המתוארות בה, ולכן אינה עוסקת בניתוח התהליכים הטיפוליים אלא רק מביאה אותם כדוגמא המדגישה את הצורך במחקר אינטגרטיבי מעמיק בנושא.                                                               
מחקרים ביקורתיים רבים שנעשו בתחום הרפואה המשלימה מעלים את התחושה כי מטרת חלק ניכר מהם הייתה לכאורה, מוכוונת מראש להוכחת אי יעילות שיטת הטיפול או דרך ההתערבות. כמו כן, נראה שישנה מצד אחד הקפדה נוקשה על כללי המחקר המדעיים אך מאידך גיסא, חוסר בידע אפיסטמולוגי רלבנטי והתמחות מתאימה של החוקרים, בנושא הנחקר.                 
תכנון מחקר, מתודולוגיה, וניתוח ממצאים רציני, בתחומי טיפול והתערבויות גוף - נפש ברפואה המשלימה, צריכים להתקיים על בסיס ידע מתחום הפסיכונוירואימונלוגיה, ולכן דורשים שיתוף פעולה אינטרדיסציפלינרי של מומחים מתחום הטיפול הנבדק יחד עם מומחים בפסיכו-ביולוגיה, חוקרים מתחום מדעי המוח ואימונולוגים. כאן המקום לציין, כי פריצת הדרך ההתפתחותית בתחום הפסיכונוירואימונולוגיה, שנתקל בתחילת דרכו בהתנגדות עזה וביחס מזלזל של הקהילה המדעית, נוצרה והתאפשרה כתוצאה משיתוף פעולה, שלא היה מקובל באותם ימים, בין שני חוקרים מדיסציפלינות שונות: פסיכולוגיה ואימונולוגיה ((Ader & Cohen, 1975.              
פרק א' בעבודה יעסוק בתיאור מעמד הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית, יגדיר את הבדלי המישוג ויעמוד על הקשיים בפניהם עומדת הרפואה המשלימה אל מול המדע, והניסיון ללגיטימציה ורגולציה. פרק ב' יתאר שתי שיטות ברפואה המשלימה העוסקות בטיפול באלרגיות וברגישויות ויתמקד בשיטתIPEC  שתהווה מודל לניסיון הבנה רציונאלי של יעילותה, על בסיס ידע מדעי מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה. הפרקים הבאים יבקשו להבנות בסיס מדעי רלבנטי ראשוני, להבנת התהליך הטיפולי בשיטת IPEC. פרק ג' יעסוק במערכת החיסון ובתגובה האלרגית. פרק ד' יציג ידע רלבנטי מתחום הפסיכונוירואימונולוגיה דרך סקירת ההתפתחות האבולוציונית שלו, ופרק ה' יעסוק בהסברים ובהשפעות פסיכולוגיות, תוך סקירת מחקרים והתמקדות בנושא למידה וזיכרון, ותיאור אפקט הפלצבו, בהקשרו המשמעותי לנושא. 
 

   רפואה משלימה ואלטרנטיבית (CAM)

            המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בארה"ב NCCAM)) הגדיר (2008) את הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית ((Complimentary and Alternative Medicine כ- "קבוצה מגוונת של מערכות בריאות, שיטות טיפול ומוצרים אשר אינם נמנים כחלק מהרפואה הקונבנציונאלית". הרפואה המשלימה מאגדת בתוכה שיטות רבות ומגוונות לטיפול בבריאות האדם, על ציר רחב הנע בין שיטות רוחניות, אנרגטיות ומיסטיקה לשיטות טיפול המקובלות יותר כיום בזרם המרכזי כמו לדוגמא: כירופרקטיקה, רפואה סינית ונטורופתיה.                                                               
ה-NCCAM  סיווג את הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית לארבעה תחומים: התערבויות גוף - נפש, טיפולים מבוססים ביולוגית, טיפולי מגע, וטיפולים אנרגטיים. מודלים טיפוליים רבים המקובלים כיום בשדה בריאות הנפש כגון: טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות, טכניקות הרפיה, דמיון מודרך, ביופידבק, טיפול התנהגותי דיאלקטי, טיפול בעזרת בע"ח ועוד, מקורם בקטגוריה וברשימה של שיטות טיפול ברפואה המשלימה והאלטרנטיבית.                             
רפואת גוף - נפש היא גישה מערכתית המכירה בכך שישנה השפעה הדדית  ומערכת יחסי גומלין מתמשכת בין הגוף לנפש, ולכן תחום הפסיכונוירואימונולוגיה, כגישה אינטרדיסציפלינרית מערכתית החוקרת את מערכת היחסים הפסיכו-פיזיולוגית, הוא התחום המדעי המתאים להוות מסגרת ובסיס תאורטי לשיטות טיפול והתערבויות אלו (קשת, 2010).                               
שלושה מושגים נפוצים בשימוש ומייצגים את התפיסה הפילוסופית הטיפולית:                
רפואה אלטרנטיבית (חלופית) - שיטות טיפול המשמשות במקומה של הרפואה הקונבנציונאלית.
רפואה משלימה – מבטאת עמדה מתונה יותר בה שיטות טיפול משלימות מיושמות במקביל ובנוסף לרפואה הקונבנציונאלית. רפואה אינטגרטיבית - שילוב של רפואה קונבנציונאלית עם שיטות טיפול שנמצאו ראויות, יעילות ובטוחות, ועבודת צוות רב-תחומי.                                                            
שורשי חלק משיטות אלה נעוצים בתקופות ובתרבויות קדומות כמו המזרח הרחוק, ושיטות אחרות פותחו מאוחר יותר במערב ואפילו בישראל (פלדנקרייז). שיח הרפואה המשלימה מדבר על טיפול אינדיבידואלי, "תפור" אישית, ומדגיש את חשיבות הקשר מטפל - מטופל. האדם מוצג ונתפס באופן הוליסטי כמכלול פיסי, נפשי, רוחני, ואנרגטי, וכחלק בלתי נפרד מסביבתו (קשת, 2010).                                                                                                                             
מחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים מדווחים על עלייה משמעותית בשימוש בטיפולי רפואה משלימה במדינות מערביות שונות וכן בישראל (קשת, 2010Ben Arie et al., 2009 ; Eisenberg et al., 1998 ; ).
הקמת המרכז לרפואה משלימה ואלטרנטיבית (NCCAM) וההכרה בו כחלק מארגון הבריאות הלאומי של ארצות הברית (NIH), הובילו גם הם להרחבת הלגיטימציה הניתנת כיום לרפואה המשלימה. בישראל, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להסדרת התחום, ולמרות שרפואה משלימה מוצעת כיום כחלק מהשירות הניתן בכל קופות החולים, ובחלק נכבד מבתי החולים, הוראת הרפואה המשלימה והעיסוק בה נותרו כמעט לחלוטין נטולי פיקוח, רישוי והסמכה.                                                                                  
בשנת 1988 הוקמה ועדת אלון לבחינת "נושא הרפואה הטבעונית" הכוללת שיטות רפואה משלימה שונות. דו"ח הוועדה משנת 1991 הציג את ההתייחסות החוקית לנושא כרחוקה מלהשביע רצון, ופורטו בו מספר הצעות והמלצות לרגולציה שלא יושמו, גם לא לאחר קריאת מבקרת המדינה בשנת 1996 ליישומן. ועדת זיידס שמונתה על ידי שר הבריאות בשנת 2005 בקשה לבחון בין היתר, את האפשרות להסדיר את לימודי הרפואה המשלימה במסגרת אקדמית, תחת פיקוח המועצה להשכלה גבוהה. דיוני הוועדה חשפו עמדות "טהרניות" משני הצדדים למהלך, כל צד מטעמיו, ולאחר תקופה ארוכה של דיונים, הסתיימו ללא תוצאות (קשת, 2010).                                                                       
קיים פער בולט בין השאיפה לבסס את מדיניות הבריאות על ראיות חזקות ממחקרים כפי שדורשת הגישה המדעית, לבין הקשיים בהשגת ראיות כאלו בתחום הרפואה המשלימה. הגישה ההוליסטית המונחת בבסיס הרפואה המשלימה מובילה לשלושה סוגי קשיים בעריכת ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים וכפולי סמיות. הקושי הראשון קשור בכך שההשפעות המכונות ברפואה "אפקט פלצבו" נחשבות בחלק משיטות הרפואה המשלימה לחלק בלתי נפרד מהטיפול וכגורם חשוב בתהליך הריפוי. ניסוי קליני כפול סמיות שבו המטופל אינו יודע האם הוא אכן מקבל טיפול אמיתי, מפחית השפעות פסיכולוגיות משמעותיות כמו רכיב יחסי המטפל - מטופל, ולכן על פי טענת המטפלים ברפואה משלימה, עלול לפגוע בתוצאות הניסוי. בנוסף לכך, בשיטות טיפול שונות קיים קושי להסתיר את טכניקת הטיפול מהמטפל ומהמטופל ולכן קשה לעצבם כמחקר כפול סמיות. הקושי השני הוא הצורך להגביל ולבודד את מרכיבי הטיפול הניתן במהלך הניסוי, בעוד שהרפואה המשלימה מאופיינת בדרך כלל באינטגרציה של טכניקות ומרכיבים טיפוליים כחלק בלתי נפרד משלמות התהליך הטיפולי ותוצאותיו. הקושי השלישי נובע מהגישה האינדיבידואלית ברפואה המשלימה, שלפיה לכל מטופל מותאמת דרך טיפולית ייחודית למצבו הבריאותי הכולל, וכך סביר ששני חולים באותה מחלה מוגדרת רפואית, יקבלו ברפואה המשלימה טיפול שונה עקב התייחסות למכלול בריאותי, אישיותי וסביבתי רחב יותר. עובדה זו מונעת סטנדרטיזציה הדרושה לצורך עריכת ניסוי קליני מעוצב כהלכה. כמו כן, ברפואה המשלימה קיימות פעמים רבות, אסכולות שונות לאותן שיטות טיפול, וגם הפרקטיקה עצמה אינה על פי פרוטוקול טיפול אחיד.  בשל הקשיים שתוארו, מציעים המטפלים ברפואה המשלימה מצדם, את הניסוי הפרגמאטי בו נחקרת כל "חבילת הטיפול" ובאמצעותו ניתן לבחון טיפולים כפי שהם מבוצעים במציאות הקלינית. מחקר כזה יאפשר לטענתם, לחקור פרקטיקה כמו טיפול אינדיבידואלי ללא הפרדה של השפעת פלצבו (קשת, 2006).                                                                                   

שיטות טיפול באלרגיות וברגישויות ברפואה המשלימה

שיטתNAET  -Nambudripad's Allergy Elimination Technique

שיטת טיפול ברפואה המשלימה לאבחון, טיפול ומניעת רגישויות ואלרגיות שונות שפותחה בשנת 1983 על ידי דבי נמבודריפד, רופאה MD, כירופרקטורית ואקופנקטוריסטית. השיטה משלבת ידע מן הרפואה הקונבנציונאלית יחד עם שיטות אבחון וריפוי הוליסטיות מן הרפואה המשלימה. שיטת הטיפול מכוונת להפחתת הרגישות (אלרגיה) לחומרים הנחשדים כגורמים לסימפטומים אלרגיים אצל המטופל.                                                                                           
תהליך אבחון האלרגיות בשיטת NAET מתבצע באמצעות - NST  Neuromuscular Sensitivity Test, פיתוח של שיטת הבדיקה המוכרת מתחום הקינסיולוגיה היישומית. הנבדק מחזיק בכף ידו בקבוקון זכוכית, אחד או יותר (ללא מגע ישיר עם החומר בבקבוקון), אשר לפי התיאוריה של השיטה, מכיל את "המטען האלקטרומגנטי" של החומר אשר לגביו מבוצעת הבדיקה (אלרגן), ובמקביל לצורת חשיפה זו, נבדק על ידי המטפל מתח השריר  (Muscle test) של המטופל (בדרך כלל של שריר הזרוע). לפי התיאוריה עליה מבוססת השיטה, במקרה בו אין לנבדק רגישות לחומר שבבקבוקון, לא יחול שינוי במתח השריר הרגיל ואילו כאשר יש לנבדק רגישות, כוח השריר נחלש במידה משמעותית. זהו כלי אבחון טיפולי המבוסס על עקרונות תיאוריית הקינסיולוגיה היישומית Applied Kinesiology)) שפותחה על ידי הכירופרקטור ג'ורג' גודהארט, בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, ובעזרת טכניקה זו נבדקת רגישות הגוף לחומרים (אלרגנים) שונים.          
טכניקת הטיפול, מכוונת ליצירת השפעה על מערכת החיסון דרך מערכת העצבים, על מנת ליצור שינוי בקידוד הזיכרון החיסוני, וביסוס זיכרון חדש לאלרגן אליו הגיבה, כלא מזיק. המטופל נדרש להימנע משימוש וממגע עם חומר הטיפול למשך 25 שעות (לפי התיאוריה - על מנת לאפשר לאנרגיית הטיפול לחלוף בכל 12 ערוצי האנרגיה - מרידיאנים).                                                                 
על פי התיאוריה שבבסיס שיטתNAET  ההשפעה על מערכת החיסון מושגת באמצעות טכניקת אקופרסורה (Acupressure),שכוללת סידרת לחיצות, לאורך מסלול של ערוץ אנרגטי (מרידיאן) משני צדי עמוד השדרה. הטכניקה מבוצעת בזמן שהמטופל אוחז בידו את הבקבוקון שמכיל את "המטען האלקטרומגנטי" של החומר (אלרגן) שנמצא כרגיש אליו. לאחר שלב הלחיצות על המטופל להמתין במשך כ- 20 דקות נוספות של חשיפה תוך המשך אחיזת הבקבוקון ביד. על פי העוסקים בשיטה זו, באמצעות טכניקה זו נוצרת דינמיקה אנרגטית פנימית הפותחת חסימות אנרגטיות ומשפיעה בכך על מערכת העצבים ומערכת החיסון. זרימת האנרגיה הרציפה במקביל לחשיפה מאפשרת את תיקון הדפוס הפתולוגי שנוצר בזיכרון הגוף אל מול האלרגן, ומתבטאת בהפחתה משמעותית של הרגישות עד הכחדתה.                                                                      למרות שהשיטה לא הועמדה למחקר מדעי חיצוני בסטנדרטים המקובלים, מדווחים במרכז השיטה בארה"ב, על סמך רישומיהם הפנימיים, על יעילות משמעותית בהפחתת הסימפטומים אצל שני שלישים מהמטופלים בטווח של 15 - 25 מפגשים טיפוליים (http://www.naet.com). 

שיטת  IPEC -  Integrated  Physical  Emotional  Clearing

IPEC היא פרי פיתוחו של אורי קניג, פסיכולוג קליני אשר פיתח גישת טיפול דינמית ואינטגרטיבית לאבחון וטיפול בגורמים פיזיים ופסיכולוגיים, המפרים את שיווי המשקל היחסי במערכת הגוף - נפש של המטופל. בתחום הטיפול באלרגיות וברגישויות, נושא עבודה זו, התבסס קניג, בין השאר, גם על שיטת NAET, אך בשונה ממנה, הטיפול בשיטת IPEC מתעתד לטפל במגוון רחב של פתולוגיות פסיכו-פיזיולוגיות ואינו עוסק רק במה שנכנס להגדרה של אלרגיה.         
בתחום של אלרגיות ורגישויות גורסת גישת IPEC שיש להרחיב את ספקטרום תגובות רגישות היתר לכל מצב שבו הגוף מגיב בצורה פתולוגית למגע עם חומר או אנרגיות שונות (טמפרטורה, קרינת שמש, וכו´), גם אם אין עלייה במדדים חיסוניים. בשיטת IPEC בודקים בנוסף, את האפשרות להיווצרות אלרגיות ורגישויות כתוצאה מזיכרון אסוציאטיבי של מזונות וחומרים סביבתיים שנקשרו ברשת אסוציאטיבית עם חוויות שליליות מאיימות או מלחיצות ושל פרשנות תפיסתית שלילית שעלולה להיווצר פעמים רבות בתקופת הילדות המוקדמת. לפי גישה זו, התגובה האלרגית היא תגובה להפעלה מחדש של אותה רשת אסוציאטיבית כאשר נוצר מגע מחודש, פיזי ו/או פסיכולוגי עם אותם מזונות ו/או חומרים סביבתיים.                                                      
טיפול IPEC עוסק בנטרול האסוציאציה בין החומר האלרגני והחוויה השלילית הקשורה אליו. בשיטת IPEC מזהה המטפל את השינוי במתח השריר (כיווץ / הרפיה), בעזרת טכניקה הבוחנת את הביופידבק של שריר מייצג בגוף המטופל (Muscle test) אל מול חומרים, מחשבות, רגשות, אמונות, תפיסות ועוד. לרשות מטפל IPEC כלי אבחון וטיפול ייחודים כגון: מטריצות גוף-נפש הכוללות מילים וסימבולים ומודלים פסיכו-אנרגטיים מגוונים, והשיטה מתבססת על ידע אינטגרטיבי מתחומים כמו פסיכותרפיה, אנטומיה, פיזיולוגיה, תזונה, רפואה סינית, קינסיולוגיה, טיפולים אנרגטיים, ועוד. 
הממצאים שנמצאו בביופידבק של מערכת השרירים (והתבטאו ברפיון של השריר) כגורמים מחלישים / מאיימים / שליליים / קונפליקטואלים וכקשורים ישירות ו/או אסוציאטיבית לסימפטומים ולפתולוגיה, נרשמים על פתק טיפולי המהווה חשיפה לנושא הטיפול ואותו מחזיק המטופל בזמן הפעלתן של טכניקות התערבות אינטגרטיביות שמקורן בשיטות שונות ברפואה המשלימה כגון: גירוי נקודות אקופנקטורה, טכניקת הנעת עיניים, תיפוף עדין על אזור התימוס, טפיחות על ערוץ אנרגטי בגב (מרידיאן BL/GV), הקרנת אור וצבע על נקודות ומרכזים אנרגטיים בגוף, (TFT) Thought Field Therapy, Emotional Freedom Technique (EFT) ועוד http://www.ipecisrael.co.il)). טכניקת EFT לדוגמא, שפותחה על ידי גרי קרייג מבוססת על האמונה שרגשות שליליים הם תוצאה של חסימה אנרגטית בגוף והמטרה של הטכניקה היא שחרור החסימה האנרגטית באמצעות הקשה על נקודות אקופנקטורה ספציפיות תוך כדי חזרה על משפטים חיוביים רלבנטיים לבעיה. עקב תוצאותיה המרשימות, נמצאת טכניקה זו בשימוש הולך וגובר למטרות לימוד הרפיה בטיפולי פסיכותרפיה (Wells, Polfglase, Andrews, Carrington, & Baker, 2003). המוח הרגשי (המערכת הלימבית) מפקח על כל מה שמסדיר את תחושת הרווחה הפסיכולוגית ועל חלק מהפיזיולוגיה של הגוף. יעיל יותר בדרך כלל להשתמש בשיטות הפועלות באמצעות הגוף והמשפיעות ישירות על המוח הרגשי, במקום להסתמך על הדיבור וההיגיון שאינם משפיעים עליו (סרוואן-שרייבר, 2004)                                                       לפי גישת IPEC המשמעות של המילה וכתיבתה היא באסוציאציה שמעוררת ייצוג אסוציאטיבי בזיכרון החווייתי הרגשי. גם אלרגן המעורר תגובה אלרגית יכול להיות קשור בקשר אסוציאטיבי. מטרת הטיפול היא מיפוי רחב ככל האפשר של ההקשרים האסוציאטיביים שהם בעלי אופי אינדיבידואלי תלוי זמן, מקום, התרחשות ופרספקטיבה אישיותית, ובהמשך נטרול הרשת האסוציאטיבית הספציפית ויצירת עיבוד והקשר חדש בזיכרון הגוף לממצאים שנמצאו כבסיס לפתולוגיה. לפי גישה זו החשיפה היא בשליפה של האסוציאציה מהזיכרון וכתיבתה על פתק טיפולי. לפי התאוריה שבבסיס השיטה והניסיון הטיפולי המצטבר, חשיפה כזו מספיקה בשביל לאפשר תהליך למידה שכולל גיבוש זיכרון חדש באמצעות התניה חדשה. החדשנות המשמעותית היא בכך שהתהליך אינו תלוי בחשיפה פיזית ממשית לחלבון האלרגן כמו שנדרש באימונותרפיה (חיסון).           
על בסיס ניסיוני הקליני והבנתי האישית, אני סבור שהחשיבות בטיפולIPEC  היא בצימוד שנעשה בין החשיפה לגורם המטופל באמצעות הפתק הטיפולי עליו נרשמים שמות האלרגנים, האסוציאציות והמשפטים הקוגניטיביים, לבין טכניקות ומניפולציות שחשיבותן בגיוון שבהם, ושמהוות סוג של הרפיה שמאפשרת מצד אחד נטרול של הרשת האסוציאטיבית הקיימת ומניעת התגובה הפיזיולוגית האוטומטית של הגוף, ומצד שני, עיבוד ולמידה של מידע חוויתי חדש לגבי נושא הטיפול. הלמידה מתרחשת באמצעות התניה קלאסית, והמידע החוויתי החדש מקודד כסוג של זיכרון חדש במערכת האסוציאטיבית. מכאן משתמע, שלא הטכניקות הטיפוליות עצמן הן שיוצרות את השינוי, אלא הן אלו שמאפשרות אותו. 

 ד. בן 38 סבל במשך כ-15 שנים מאלרגיה חריפה בעונות מעבר ובשינויי מזג אוויר. משפחתו של ד. מתגוררת בחו"ל והוא עלה לבדו לארץ וביסס כאן את חייו לאחר שירותו הצבאי. בתשאול בעזרת ביופידבק של מערכת השרירים, עלה במקביל לרגישות לשינויים אקלימיים, גם קושי רגשי, התנהגותי והסתגלותי משמעותי למצבים בחיים הקשורים בשינוי ודורשים גמישות מחשבתית. מהלך הטיפול כלל מיפוי גורמי האקלים והסביבה שנמצאו כאלרגנים יחד עם עבודה על משפטים קוגניטיביים רלבנטיים שנרשמו על פתק טיפולי, במקביל ליישום של טכניקות התערבות משתנות. ד. דיווח על שיפור משמעותי לאחר כ- 10 מפגשים, בזמן תקופת עונת מעבר.

            מ. בת 52 סבלה 21 שנים מאלרגיה לפריחת עץ המנגו ולמגע עם הפרי שהתבטאה בפריחה מפושטת ומגרדת, נפיחות וגרד בעיניים וקוצר נשימה. בתשאול בעזרת ביופידבק של מערכת השרירים, עלה קשר אסוציאטיבי לעץ מנגו שצמח בשטח שבין ביתה לבית אחיה, אתו היא מסוכסכת עד היום. הפתק הטיפולי כלל את המילה עץ מנגו ואת האסוציאציות שנמצאו כקשורות, וכן משפטים קוגניטיביים רלבנטיים. טכניקות הטיפול כללו גירוי נקודות אקופנקטורה, תיפוף עדין על אזור התימוס, EFT, וטפיחות על ערוץ אנרגטי בגב (מרידיאן). לאחר 13 טיפולים דיווחה מ. על העלמות התגובה האלרגית ואכילת מנגו לאחר 21 שנים.                                                                                                                         

            ק. בת 65 סבלה מאלרגיה למתכת שהושתלה בברכה בעקבות ניתוח אורתופדי שעברה. התגובה כללה פריחה מפושטת ומגרדת בכל הגוף. הטיפול כלל התניה חוזרת ונשנית בעזרת פתק טיפולי (חשיפה) שהכיל את המילה פלטינה יחד עם שילובים משתנים, תוך כדי גירוי נקודות אקופנקטורה לאורך מרידיאן בגב. כעבור כ- 40 טיפולים חלפה התגובה האלרגית כליל. 

מערכת החיסון

מערכת החיסון והתגובה החיסונית

המערכת החיסונית נחשבה בעבר הלא רחוק למערכת עצמאית ואוטונומית שחשיבותה העיקרית מתמקדת בהגנה על האורגניזם מפני חדירת פולשנים. מחקרים שנערכו ב - 35 השנים האחרונות מראים כי תהליכים הקשורים במערכת החיסון מושפעים על ידי המוח, מערכת העצבים המרכזית(CNS) , מערכת העצבים האוטונומית ((ANS, המערכת האנדוקרינית, המצב הנפשי וההתנהגות. ולהיפך, תפקוד והתנהגות המוח, המערכת הנוירולוגית והמערכת האנדוקרינית מושפעים בין השאר מפעילות מערכת החיסון (Ader, 2000). מערכת החיסון מהווה את ההגנה העיקרית של הגוף נגד מחלות. תפקידה העיקרי הוא לזהות ולהשמיד מחוללי מחלה (פתוגנים) הבאים במגע עם הגוף וכוללים: חיידקים, וירוסים, פרזיטים, פטריות, תולעים ואורגניזמים אחרים. כל אלו נתפסים על ידי המערכת החיסונית כ- Non-Self (כלומר, לא שייכים לגוף) שיש להגן על הגוף מפניהם. תפקידים נוספים של מערכת החיסון מתבטאים בסילוק תאי גוף שהזדקנו או שעברו התמרה ושינו צורתם עקב זיהום או התמרה שפירה או סרטנית וסיוע בשיקום רקמות שנפגעו כתוצאה מפציעה או חבלה.